אדוני הנשיא, ראובן ריבלין –
תודה על התקווה
אדוני הנשיא, אינך מכיר אותי. אך אתה מקור לתקווה שלי ושל ישראלים (בני כל השבטים).
לפני שעה שמעתי את הפניה הנרגשת שלך בטקס קבלת תוצאות הבחירות "הציבור רוצה חיבורים לא שגרתיים ושיתופי פעולה חוצי-מגזרים".
תפקיד קשה מוטל היום על כתפיך, אתה התקווה של אזרחים רבים במדינת ישראל שאתה כל כך אוהב. אזרחים מכל "ארבעת השבטים". כפי שנתגלה מיד – אתה גם מושא לתקיפות.
הפעם האחרונה שהייתי בבית שלך – בית העם, כפי שאתה קורה לו, הייתה בטקס חלוקת אות הנשיא למתנדב, בתקופת כהונתו של הנשיא קצב. שימשתי אז בוועדה שדרגה עשרות ארגוני התנדבות. היה מרגש לראות מתנדבים וראשי ארגוני התנדבות מכל ארבעת השבטים מתכנסים יחד כשמה שמאחד ביניהם הוא רוח ההתנדבות – והאמונה ביכולת של הפרט להשפיע על קבוצות ועל החברה כולה.
האם ימים אלה מאחורינו. אני מאמין שלא.
אדוני הנשיא, אני מבקש לתמוך את ידיך, בזמן הזה. כוחי דל, אך לפעמים דיי בגרגר חול אחד להטות את המאזניים. ואני תקווה שעוד אנשים יצטרפו אלי.
קיבלתי לידי הבוקר את תוצאות הבחירות הרשמיות לכנסת ה-24, מיו"ר ועדת הבחירות, השופט עוזי פוגלמן. השיקול המרכזי שינחה אותי…
Posted by Reuven Ruvi Rivlin – ראובן רובי ריבלין on Wednesday, March 31, 2021
אדוני הנשיא, כמוך אני חרד מחלוקת העם לארבעה שבטים. כמוך אני צופה איך חלוקה זו חדרה לפוליטיקה. אומנם אני צעיר ממך בלמעלה מדור, אך שנינו גדלנו במדינה שבה מפלגות התארגנו בעיקר סביב אידיאולוגיה, ולא סביב מגזרים. שניינו מורישים לנכדינו מדינה אחרת…
כ"ד"ר סינרגיה" יצא לי לעבוד עם כל נציגי כל ה"שבטים". לא שאין לי זהות פוליטית, ואף אני "משתיייך" לאחד השבטים, אך בעבודתי אני מוצא את היופי בעשיה ומתמקד בו.
אני מבקש לציין מספר נקודות שלטעמי פחות מדי נשמעות:
השבט הגדול ביותר בבחירות האחרונות היה שבט הנמנעים. איני נמנע לשמחתי על שבט זה, אך אני מרשה לעצמי הנחה פרועה שחלק גדול חבריו לא מזדהים עם אף שבט.
שבט, לדעתי גדול אף יותר, הוא שבט שמצביע למפלגה, לערכים לא לשבט. לערכים ולא "נגד מישהו" אלה בעד משהו. שבט זה זקוק לך. קולו נשמע פחות מדי.
מה שמביא לנקודה הבאה:
השונות בתוך המגזרים – לא פחותה מהשונות בין המגזרים. כך הכנסת כלל החצרות והזרמים החרדיים תחת מטריה אחת, מחזקת לטעמי דווקא את הכוחות שמצליחים כך לייצר גדר משותפת – לטעמי מלאכותית ליצר מאבק, שלא תמיד קיים בשטח, "ביניהם" ל"ביננו". מה שמהר מאוד הופך לחלוקה בין הטובים והרעים. הרשה לי, בנימה של הומור, שאפילו בהוליווד יש פחות ופחות סרטים בהם מודגשת חלוקה דיכוטומית כזו בין הטובים לרעים.
ב11 ספטמבר 2001, הייתי בערב פתיחה בכנס בגרמניה. כמובן שערב הפתיחה התבטל, והתיישבנו במעגלי שיחה לדבר על מה שקורה לנו. איתרה מזלי וישבתי מול בחורה לבנונית שגרה בגרמניה. לא יכולתי להפסיק לחשוב אם לא הסתכלתי על אחד מקרוביה דרך קנה הרובה. זו אחת החוויות שעיצבה את היכולת שלי לראות באדם אדם ולא חבר בשבט.
הייתה לי הזכות להוביל קבוצות סטודנטים במסגרת פרויקט דו לאומי, בביצוע פרויקטים משותפים בשלטון המקומי. הכיתות התחלקו שווה בשווה בין יהודים וערבים, ובכל צוות שיזם (חלקם אף בצעו פרויקט), הי המספר שווה של "ערבים" ויהודים". אך מהר מאוד הבנתו ופעלנו לפעול ליצירת יחסי גומלין בין בני אדם, בין מגדרים (נשים גדרים), בין איזורים גיאוגרפיים. הצלחנו לייצר מה שאני מכנה "בועות של סינרגיה". אומרים עלי שאני נאיבי, ואני גאה בתואר הזה. אני מודע לכך שמה שהצלחנו לייצר בין קבוצות של 4-6 סטודנטים, יותר קשה לייצר בין מגזרי של מיליונים.
אני הנשיא, החיבורים עליהם אתה מדבר אינם רק בין ראשי מפלגות, אלה במבנה יצירתי של כלל משרדי הממשלה. והתנסינו בדוגמאות כאלה – שרים ערבים, סגני שרים המשרתים תחת שר ממפלגה/ שבט אחר ועוד.
אדוני הנשיא המלאכה שלפניך עמוקה וקשה. אישית איני מכיר אדם שיכול להוביל אותה כיום כמוך. אנא אל תפרוש בתום שבע שנות כהונה. אני ער לחקיקה. אך בחוק יסוד נשיא המדינה, אין סעיפים משוריינים, ואין צורך ברוב מיוחס לשנותו.
אדוני הנשיא מקווה שמשקל נוצת העידוד שאני שולח לך עוזרת במשהו. אפיץ פניה זו – ומקווה שעוד יתמכו בה. זו שעת מבחן. היא מחייבת פתרונות לא קלים. היא מחייבת לזרוע זרעים של פיוס בין אנשים ובין לבבות.
שנאת חינם גרמה לחורבן בית אחד. האומנם לא למדנו?
ד"ר רמי בן-ישי יועץ ארגוני בכיר, מומחה בעל שם עולמי לשיפור יחסי גומלין וליצירת סינרגיה בארגונים.
מרצה באוניברסיטאות בארץ ובעולם ובעל ניסיון רב בליווי חברות וארגונים בתהליכי שינוי, הבראה וצמיחה.
חבר בכיר באיפ"א, הארגון הישראלי לפיתוח ארגוני, וב- IODA הארגון העולמי לפיתוח ארגוני.
