להפוך עבדות לחירות בעזרת סינרגיה

מסר אישי לחג הפסח ולליל הסדר, סדר שני בצל הקורונה, שנחוג השנה במוצ"ש, ובמוצאי תוצאות הבחירות:

על פי הקבלה – חג הפסח הוא חג החרות האישית. החג בו אנו יוצאים מהמצרים האישיים שלנו – אז נראה שהשנה ב"סדר" כולם ידברו על:

• יציאה מעבדות הקורונה.
• תוצאות הבחירות.

ונראה שלא מעט חילוקי דעות, כעסים, תסכולים, אגו, ובטחון ש"איך אתה לא יכול להבין שאתה לא צודק" יעלו סביב שני נושאים אלה, אך לכל אחד מאיתנו גם קרוב משפחה, חבר, שותף, עובד, קולגה שלא חושב כמוהו. אז לקראת הסדר, אולי נחשוב לרגע עליו/ה. מה סימלה עבדות הקורונה בשבילו/ה השנה. האם אובדן קרוב או חבר/ה, או אולי "רק" את מקום העבודה, או את האוטנטיות. ומה משמעות מסע החרות עבורו.

אם ננסה לתרגם את החרות לעולם של יחסי גומלין, אנו מדברים על חרות מהרגלים ומדפוסי תקשורת מגבילים, שלצערי הועצמו בשנה האחרונה (שנת קורונה ועכשיו בחירות – זוכרים 😊 ). יחסי גומלין המבוססים על פחד או הפחדה, על אגו ומאבקי כוח, על מיסוד יחסי גומלין בעזרת פסקי דין וחיוב עובדים להתחסן.

ורק למען הגילוי הנאות – התחסנתי, ואישית, אני חושב שזו הדרך הנכונה. אך, וכבר כתבתי על כך בעבר, אני חושש מהיווצרות כעסים גלויים וסמויים הן נגד עובדים שלא התחסנו, והן של עובדים שהתחסנו בעל כורכם. עת חירום מחייבת החלטות אמיצות וקשות, אך גם זריעת זרעים של אמפטיה, של חיבוק וחג החירות הוא הזמן ל"פסק זמן"