אשתי הראשונה, סיסי, הייתה אוסטרית נוצרייה. הכרתי אותה בסוף 1975, כשנסעתי ללמוד ציור באוסטריה. זו הייתה אהבת נעורים רומנטית. היא הייתה בלונדינית עם עיניים תכלת, בסוף תואר שני, ואני הייתי משוחרר טרי, "ניצול" משני אירועים: מלחמת כיפור, תעלת סואץ; ומותו של אבי שנהרג בתאונת דרכים בדיוק שנה אחרי מלחמת כיפור. נראה שלא מפתיע שכל מה שרציתי עם השחרור זה לנקות את הראש. איזה נסיבות נהדרות להתאהב מעל הראש. מה ידעתי על שונות אז.
To make a long story short, אחרי כמה שנים של רומן טראנס הים התיכון, וניסיון לחיות בארץ, החלטתי שאני לא יכול להכיל יותר את השונות ונפרדנו. מי יודע כמה זה השפיע עלי להתמסר לחקר השונות ויצירת הסינרגיה בזכותה.
אז שונות היא נהדרת, היא תנאי בסיסי ליצירת סינרגיה, אבל יד על הלב, קשה לנו להכיל שונים. ולא פעם אני נשאל על ידי לקוחות – אז כמה שונות נכון לנו להכיל בארגון שלנו. ויש לי תשובה מדויקת קילו וחצי.
אז מערכת החינוך ובתי ספר אינם יכולים היום להכיל עובדים שלא התחסנו. והם מפעילים עליהם "לחץ פיזי מתון", ולחץ נפשי לא מבוטל להתחסן. צודקים – כן. חכמים – כן. אבל…
השאלה את מי אתם שואלים, וכמה ק"ג שונות אתם יכולים להכיל.
אז אם אתם שואלים אותי – ככל שהשונות מאיימת או פוגעת בערכים בסיסיים שלנו, או באוטנטיות שלנו, קשה לנו לשאת אותה. ומתי נכון לשאת אותה – כשאין ברירה. ואז אנו גם מוכנים לשאת אותה.
האם שמתם לב שבעברית המילה שונות ושינוי הן מאותו שורש. נשמע טרוויאלי? שונות באנגלית לרוב מתורגמת בארגונים כ- diversity , ואילו שינוי כ- change. אך עברית שפה יפה, גם שפה מדוייקת….
אנו נמצאים בפתחו של עידן חדש, ולא אני לא הולך להיכנס לעומק על עידן הדלי ועל עשור תש"פ, ואפילו לא על האנרגיה הייחודית של חודש ניסן שהתחלנו. אני לא יודע כמה ק"ג שונות אתם יכולים להכיל 😊. אבל אני כן משתף אותכם שהחודש ובליל הסדר, אני הולך לחשוב איך אני נערך לתקופה שאחרי הקורונה, שכפתה עלינו שונות לא בקילוגרמים אלא בטונות.
ובמעבר לשפת הסינרגיה ולמי שאוהב מספרים. השאלון שאיתו אני ממפה דפוסי יחסי גומלין, כן מבקש להגדיר את העוצמה היחסית (באחוזים) של כל אחד משבעת הדפוסים שהוא ממפה, אך כשאני מדבר על שונות, איני מבקש לדבר על משקל בק"ג, אלא על "עם מי קל לי יותר ועם מי פחות קל לי" להתחבר ולמה.
נשמע מעניין?
החלטתי לאפשר לך להנות ממתנה לחג עבורך ועבור מישהו נוסף ולעשות מבצע 1+1 על הספר סינרגיה ארגונית
מסר אישי לחג הפסח ולליל הסדר, סדר שני בצל הקורונה, שנחוג השנה במוצ"ש, ובמוצאי תוצאות הבחירות:
על פי הקבלה – חג הפסח הוא חג החרות האישית. החג בו אנו יוצאים מהמצרים האישיים שלנו – אז נראה שהשנה ב"סדר" כולם ידברו על:
- יציאה מעבדות הקורונה.
- תוצאות הבחירות.
ונראה שלא מעט חילוקי דעות, כעסים, תסכולים, אגו, ובטחון ש"איך אתה לא יכול להבין שאתה לא צודק" יעלו סביב שני נושאים אלה, אך לכל אחד מאיתנו גם קרוב משפחה, חבר, שותף, עובד, קולגה שלא חושב כמוהו. אז לקראת הסדר, אולי נחשוב לרגע עליו/ה. מה סימלה עבדות הקורונה בשבילו/ה השנה. האם אובדן קרוב או חבר/ה, או אולי "רק" את מקום העבודה, או את האוטנטיות. ומה משמעות מסע החרות עבורו.
אם ננסה לתרגם את החרות לעולם של יחסי גומלין, אנו מדברים על חרות מהרגלים ומדפוסי תקשורת מגבילים, שלצערי הועצמו בשנה האחרונה (שנת קורונה ועכשיו בחירות – זוכרים 😊 ). יחסי גומלין המבוססים על פחד או הפחדה, על אגו ומאבקי כוח, על מיסוד יחסי גומלין בעזרת פסקי דין וחיוב עובדים להתחסן.
ורק למען הגילוי הנאות – התחסנתי, ואישית, אני חושב שזו הדרך הנכונה. אך, וכבר כתבתי על כך בעבר, אני חושש מהיווצרות כעסים גלויים וסמויים הן נגד עובדים שלא התחסנו, והן של עובדים שהתחסנו בעל כורכם. עת חירום מחייבת החלטות אמיצות וקשות, אך גם זריעת זרעים של אמפטיה, של חיבוק וחג החירות הוא הזמן ל"פסק זמן".
אז בקשתי השנה (ומבטיח לעשות כך גם אני) השנה בארוחת הסדר – ניקח נשימה ארוכה, ונקבל החלטה אמיצה לוותר על לפחות דפוס תקשורת מגביל אחד. נחליט להיות בורא. נברא מציאות חדשה. נוותר על כעס מול אותו אדם, נחליט סינרגיה.
כולנו מחפשים הערכה ואהבה. נחלק אותם בשפע ונופתע מעוצמת השינוי.
הפסק את בזבוז האנרגיה–חשוב סינרגיה!
להתראות בפוסט הבא,
ד"ר רמי בן-ישי יועץ ארגוני בכיר, מומחה בעל שם עולמי לשיפור יחסי גומלין וליצירת סינרגיה בארגונים.
מרצה באוניברסיטאות בארץ ובעולם ובעל ניסיון רב בליווי חברות וארגונים בתהליכי שינוי, הבראה וצמיחה.
חבר בכיר באיפ"א, הארגון הישראלי לפיתוח ארגוני, וב- IODA הארגון העולמי לפיתוח ארגוני.
